החטא ועונשו – אכילה רגשית

DIETהחטא ועונשו – אכילה רגשית

כמה פעמים התעוררנו בבוקר יום ראשון ונשבענו לעצמנו "שהיום אנחנו מבטיחים לעצמנו שמהיום אין יותר זלילות ואנו נהיה חזקים עם עצמנו ולא נתפתה. "ואז למרות כל השבועות וההבטחות אנחנו מוצאים את עצמינו מאבדים שליטה. אנו יושבים ומחסלים חפיסת שוקולד עד שבא לנו להקיא ואנו כועסים על עצמינו ומתמלאים ברגשות אשם והרס עצמי. ואנחנו לא ממש מבינים איזה שטן נכנס בנו לבצע את הפשע המבחיל ולמה לכל הרוחות זה קורה לנו, האכילה הכפייתית שגורמת לנו להתבונן במראה ולסלוד מגופנו.

אכילה רגשית מתחילה תמיד ממחשבה על אוכל, ומחשבה מתחילה כתוצאה מרגש. אכילה רגשית נובעת מצורך פנימי למלא חסרים שאין לו דבר לסממני הרעב והשובע האוטנטיים של הגוף. גם אכילה וגם חשיבה על אוכל פועלים כמסיחי דעת מאי נוחות רגשית. להתעסק עם אוכל מכהה כל רגש בלתי נסבל. כשאכילה הופכת להיות אמצעי להתמודדות, יש לכך השפעה רבה על איכות חיינו. הבעיה היא, שלמרות שאכילה רגשית עובדת כאמצעי לניהול ויסות רגשות, היא פתרון מאוד זמני. היא פועלת רק לטווח הקצר, אבל מיד אחרי שאכלנו, לא רק שמה שהטריד אותנו לא נעלם ,אלא שבנוסף לכך אנחנו גם מייסרים את עצמנו ברגשות אשם וחרטה ובשיפוטיות מה שמעלה שוב את הרגשות הלא נעימים ואת המחשבה החדשה על אוכל… וחוזר חלילה. מעגל הדיאטה והבינג' יכול להמשך כל החיים אם שורש הבעיה הרגשית לא מטופל.

האם מתוך ייאוש, הרגשנו שאנחנו כישלון, ניסינו הכול והרמנו ידיים בכניעה ואמרנו לעצמנו שאין יותר מה לעשות אנחנו מקרה אבוד. הקרב אבוד מראש, אז מה באמת עושים כדי לצאת מהתסכול הזה? האם אני רואה את עצמי יוצא ממעגל התסכול? ממעגל הרשע של "החטאים המתוקים"? האם אוכל לנצח את דחף הפיתוי?

מחקרים רבים מצביעים על קיום של קשר בן הפרעות אכילה ופעילות הורמון האדרנלין, ולכן האכילה תלויה במצבי לחץ כגון בדידות,שעמום,מצב רוח ירוד ותחושות מתח ועצבנות.אכילה זו גורמת לאדם לרגשות הפוכים מהמצופה, כלומר במקום הקלה חווה האדם למעשה תחושות של עצבנות,רגשות אשם, כעס עקב הכישלון לשמור על אכילה מאוזנת.

אם נעצור רגע ונחשוב על האפקט שאחרי אכילה … אנו נעשים עייפים, חסרי חיים ואנרגיה, רמת הסוכר בדם משתוללת והבטן מתחילה להיות נפוחה. לתפוס את עצמי ברגע האמת ולחשוב האם כל זה שווה את הזלילה התאוותנית חסרת השליטה.

עד שלא נלמד איך לפתח אסטרטגיות התמודדות בריאות יותר עם תחושות האשמה והכישלון, הביקורתיות והשיפוטיות והאכילה חסרת השליטה לא נוכל להשיג את המטרה.

בחברתנו במקום להתייחס לאכילה הרגשית וכפייתית כאל בעיה אמיתית וכואבת יוצאים מתוך הנחה שמדובר בהעדר כוח רצון ואופי חלש וההתייחסות לכך באין ספור ניסיונות דיאטה ותוכנית הרזייה כלשהי.

הגישה ההוליסטית לירידה במשקל אינה בפרוש כוללת ספירת קלוריות, מדידת כמויות אוכל והתעסקות יומיומית הם המשקל. אלא התחברות אמיתית לגופנו הקשבה לצרכים החיוניים שהגוף זקוק להם לצורך הקיומי. המטרה לעודד את כוח הריפוי הטבעי של הגוף ולהביא את הגוף לאיזון. ומתן עזרה מקצועית לפאן הרגשי ביחס לאכילה כפייתית.

נשמע מסובך? ממש לא. לרזות זה עניין של גישה, של דרך חיים צריך רק לשחק לפי הכללים והמשחק בידינו והשגנו ניצחון. יש אינספור שיטות שונות שבאות כדי למגר את תופעת יחסי השליטה הכפייתית ועוזרות לעקור את שורש הבעיה אנו רק צריכים להיות פתוחים לכך ולקחת החלטה להיות שם בתהליך הריפוי.

חשוב מאוד לציין כי אין דיאטה אחת שמתאימה לכולם, או טיפול אחד כולל, וטיפולים שלא מותאמים באופן אישי ומדויק לפציינט/ית, לגופו, ולמקור האכילה הכפייתית או הרגשית, סביר להניח שיהיה קשה לפתור את הבעיה. יש לאבחן בצורה מדויקת את הסיבות להשמנה ולנסות להבין את המטופל ואת מצבו הגופני והרגשי. ולתת מענה וכלים לשינוי אורח חיים, דפוסי חשיבה, התנהלות והתמודדות עם חוויות, ועזרה בהתמדת אורח חיים מאוזן ובריא..
הריפוי חבוי בכל אחד מאיתנו ומשם אנו צריכים לפעול בנטילת אחריות אישית על אורח חיינו וליצור את בריאותנו.

וזכרו "בכל אחד מאיתנו קיים רופא אנחנו רק צריכים לעזור לו בעבודתו"(היפוקרטס).

כותבת הכתבה הינה נטורופטית והומיאופתית קלאסית מטפלת בתזונה טבעית ובאכילה רגשית.



צרו קשר עם ענת דנה -0527270083 | דוא"ל: anatdana7@gmail.com